משלוח חינם בקניה מעל ₪250 * תוך 7 ימי עסקים * יתכנו עיכובים עקב עומסים
המדריכים של INSPIR · דיופים לבשמי יוקרה
בקטלוג של אינספיר יש שלושה בשמים בהשראת Bleu de Chanel: מילסטון בלו דה בלו, סוויס ארביאן פיור אינסטינקט ולה סרה בלו רויאל. כולם בריכוז EDP ובבקבוק 100 מ”ל. נוסף עליהם מילסטון אול יורז הום ספורט, בהשראת אלור הום ספורט של שאנל. במדריך: ההבדל בין שלוש הגרסאות של המקור, ובדיקה של כל דיופ נוטה מול נוטה מול הפירמידה המתועדת.
מרטין סקורסזה ביים את הפרסומת הראשונה. גספר אולייה עמד מול חדר עיתונאים, אמר שהוא לא מתכוון להיות מי שמצפים ממנו להיות, קם ויצא. זה היה בספטמבר 2010.
זה גם עבד. לפי נתוני NPD Group שמצוטטים בערך הוויקיפדיה של הבושם, בלו דה שאנל היה הבושם הגברי השני הנמכר ביותר בין ינואר לאוקטובר 2011, ושוב בין ינואר לאוגוסט 2012. את הנוסחה הרכיב ז’אק פולז’, הפרפומר הראשי של שאנל באותן שנים, וזה היה הבושם הגברי הראשון של הבית מאז אלור הום ספורט ב־2004. שש שנים של שקט.
בישראל מחפשים את השם 1,400 פעם בחודש לפי נתוני Ahrefs, ועוד כ־4,800 חיפושים מתחלקים בין בלו שאנל לגבר, בלו שאנל, שאנל בלו ובלו דה שאנל. הבושם לא הלך לשום מקום: אולייה היה הפנים שלו שתים עשרה שנה, אחריו הגיע טימותי שלאמה, וב־2026 מינתה שאנל את ג’ייקוב אלורדי.
הבעיה מתחילה בחנות. שלוש גרסאות שונות נושאות את השם הזה, הבקבוקים שלהן כמעט זהים, והן לא מריחות אותו דבר ולא מחזיקות אותו דבר. אם המונח דיופ חדש לכם, המדריך שלנו מה זה דיופ עושה סדר בחמש דקות.
או דה טואלט מ־2010, או דה פרפיום מ־2014 ופרפיום מ־2018. שלושתן נמכרות היום זו לצד זו. את שתי הראשונות הרכיב ז’אק פולז’, ואת השלישית הרכיב בנו אוליבייה פולז’, שהחליף אותו בתפקיד.
| הגרסה | שנה | הפרפומר | ציון ריח | ציון עמידות | דירוג בקטגוריה |
|---|---|---|---|---|---|
| או דה טואלט | 2010 | ז’אק פולז’ | 7.7 | 6.9 | 72 |
| או דה פרפיום | 2014 | ז’אק פולז’ | 8.2 | 7.3 | 11 |
| פרפיום | 2018 | אוליבייה פולז’ | 8.4 | 7.5 | 27 |
הנתונים מאתר המומחים Parfumo, ועמודת העמידות היא זו שכדאי לעצור עליה. גרסת ה־EDT מקבלת 6.9 מתוך 10, הציון הנמוך מבין השלוש, וזו גם התלונה שחוזרת על הבושם הזה יותר מכל אחרת. ה־EDP מ־2014 יושב במקום ה־11 בדירוג בשמי הגברים באתר, לעומת מקום 72 לגרסה המקורית. גרסת הפרפיום זכתה ב־2019 בפרס Fragrance of the Year בקטגוריית היוקרה הגברית מטעם Fragrance Foundation.
מכאן נובע דבר פשוט. מי שהריח פעם בלו דה שאנל אצל חבר והתאהב לא בהכרח הריח את הבקבוק שהוא עומד לקנות ברשת הפארם. שם בדרך כלל עומדת דווקא הגרסה הזולה והחלשה מבין השלוש.
הנוטה החסרה היא “הדרים” כקטגוריה כללית, והיא ממילא מיוצגת בלימון ובאשכולית שכן נמצאים ברשימה. בפועל מדובר בהתאמה כמעט מלאה, וזו ההתאמה ההדוקה ביותר שמצאנו בבדיקות שלנו עד היום. אפילו איזו אי סופר, המולקולה הסינתטית שנותנת לבלו דה שאנל את הצד העצי המרחף שלו, מופיעה שם בשמה.
וזו הנקודה שחייבים לסייג בה. בלי הסיוג המספר מטעה. רשימה זהה לא מבטיחה ריח זהה. הריכוזים, איכות חומרי הגלם וסדר ההתפתחות על העור משנים הכל, ואת אלה שום רשימה לא מגלה. מה שרשימה כזאת כן אומרת היא שמי שבנה את הבושם עבד מול הפירמידה של המקור, ולא מול תיאור שיווקי שלו. את אותה שיטת הצלבה הפעלנו על הדיופים ל־Le Male של ז’אן פול גוטייה.
סוויס ארביאן לקחו את הרעיון לכיוון אחר לגמרי. אשכולית ופלפל בפתיחה כמו במקור, אבל לצידם אננס ותפוח שאין להם זכר בפירמידה של שאנל, ובבסיס עור וניל שמושכים את כל הבושם למקום חמים ולילי.
בתמורה מקבלים את משכי השכבות הארוכים ביותר מבין הארבעה: שמונה עד עשר שעות לבסיס, לפי מה שהיצרן מפרסם. הדעה שלנו ברורה כאן. מי שמחפש בדיוק את הרעננות ההדרית של המקור יתאכזב. מי שאוהב את הכיוון אבל רוצה משהו שיחזיק ערב שלם ימצא כאן בדיוק את זה. סוויס ארביאן, אגב, היא מהוותיקות שבבתי הבושם של האמירויות ופועלת מאז 1974.
לה סרה מצהירה שבלו רויאל הוא בהשראת Bleu de Chanel, ושם היא עוצרת. אין רשימת נוטות, אין חלוקה לשכבות ואין נתון עמידות.
לכן לא נציג עליו גרף ולא נטען שום דבר על מידת הקרבה שלו למקור. מה שידוע הוא הריכוז והנפח: EDP בבקבוק 100 מ”ל. עדיף לומר את זה בגלוי מאשר להמציא פירמידה שאיש לא פרסם.
בלו דה שאנל היה הבושם הגברי הראשון של שאנל אחרי אלור הום ספורט, ואת שניהם הרכיב ז’אק פולז’. הרבה אנשים מתבלבלים בין השניים. שניהם כחולים, שניהם רעננים ושניהם של אותו בית.
ועכשיו משהו לא מחמיא, שאנחנו אומרים למרות שמדובר במוצר שלנו. ההתאמה של אול יורז לפירמידה של המקור חלשה בהרבה מזו של בלו דה בלו. הוא מוסיף מנטה, ברוש ומרווה שאינם במקור, ומוותר על הנוטות הימיות ועל האלדהידים, שהם חתימת הזיהוי של אלור הום ספורט. זו פרשנות לכיוון הרענן, לא הצמדות לפירמידה.
מי שרוצה את הכי קרוב למקור ייקח את בלו דה בלו. הוא היחיד מהארבעה שנצמד לפירמידה כמעט לגמרי, ומבחינתנו הוא גם ברירת המחדל הנכונה למי שלא בטוח.
פיור אינסטינקט שמור לערב ולחורף, ולמי שהעמידות על העור חשובה לו יותר מהדמיון המדויק למקור, ולא במקרה היצרן שלו מפרסם את משכי השכבות הארוכים ביותר מבין ארבעת הבשמים במדריך הזה. אלור הום ספורט הוא בושם אחר ולא גרסה של בלו, וכדאי להתייחס אליו ככה.
מילסטון בלו דה בלו. הצלבנו את רשימת הנוטות שהיצרן מפרסם מול הפירמידה המתועדת של בלו דה שאנל, וחמש עשרה מתוך שש עשרה הנוטות מופיעות בה. הנוטה החסרה היא הדרים כקטגוריה כללית, שממילא מיוצגת בלימון ובאשכולית.
שלוש גרסאות של אותו בושם בריכוזים עולים. ה־EDT מ־2010 הוא הרענן והקל מביניהן, ה־EDP מ־2014 עמוק וחם יותר, והפרפיום מ־2018 הוא הסמיך והעמיד מכולם. באתר Parfumo ה־EDT מקבל ציון עמידות 6.9, ה־EDP 7.3 והפרפיום 7.5.
המקור נמכר בישראל במאות שקלים לבקבוק, והמחיר משתנה משמעותית בין שלוש הגרסאות ובין הנפחים. גרסת הפרפיום היא היקרה מביניהן. הדיופים שבקטלוג שלנו עולים חלק קטן מזה, כולם בבקבוק 100 מ”ל ובריכוז EDP.
המקור נמכר ברשתות הפארם, בחנויות הבשמים ובאתרי השוואת מחירים, ובדרך כלל הגרסה שעומדת על המדף היא ה־EDT. כדאי לוודא איזו גרסה מונחת מולכם לפני התשלום. ההבדל בעמידות בין הגרסאות אמיתי. הדיופים אצלנו נמכרים באתר עם משלוח עד הבית.
קרוב לוודאי שמדובר בגרסת ה־EDT. היא מקבלת ב־Parfumo ציון עמידות של 6.9 מתוך 10, הנמוך מבין שלוש הגרסאות, וזו התלונה השכיחה ביותר עליה. ה־EDP והפרפיום מדורגים גבוה יותר בעמידות, וגם ריכוז גבוה יותר של תמצית נוטה להחזיק ארוך יותר על העור.
כל ארבעת הבשמים שבמדריך הם EDP, כלומר או דה פרפיום, בבקבוק 100 מ”ל. זה ריכוז גבוה יותר מגרסת ה־EDT של המקור, ובפועל זה אומר נטייה להחזיק יותר זמן על העור מהגרסה שרוב האנשים קונים בחנות.
כן, מילסטון אול יורז הום ספורט. חשוב לדעת שההתאמה שלו לפירמידה המקורית חלקית: חמש מתוך שתים עשרה הנוטות שמפורסמות לאלור הום ספורט מופיעות ברשימת היצרן. הוא לוקח את הכיוון הרענן והספורטיבי ומוסיף עליו מנטה וברוש, בלי הנוטות הימיות של המקור.
ארבעה דיופים לבשמי הגברים של שאנל, כולם EDP בבקבוק 100 מ”ל. הצוות שלנו ישמח לעזור לכם לבחור את הראשון.
למילסטון בלו דה בלו